<h1>המאורות — מגילה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[מגילה י"ט ע"ב] הכל כשרין לקרות את המגלה חוץ מחרש שוטה וקטן. פירשתי לעיל [ד' ע"א], ואפילו נשים מוציאין אנשים כיון דמחויבות נינהו. וכן לסברא זו טמטום ממה נפשך, דאי זכר הוא או נקבה מפיק. ובאנדרוגינוס צ"ע, דאי מין בפני עצמו הוא אי מפיק שאינו מינו. ונראה לומר דכיון דמחויב הוא מפיק, לפי מה שפירש רש"י [שם] שאף הן היו באותו הנס, שאף על הנשים גזר המן להשמידם, וכן נמי באנדרוגינוס שעל הכל גזר. ובתוספתא [פ"ב ה"ד] כתובים דברים שהן דלאו הלכתא. ולפיכך אין להקשות משם על מה שכתבנו. ובעשרת הדברות שחבר ה"ר יצחק בר' אבא מרי נראה דסבירא ליה לרב המחבר דנשים אין מוציאות אנשים בקריאתן, ומוכח מן התוספתא [שם]. אבל בהדלקת נר חנוכה מוציאות אפילו אנשים. ואפשר לומר טעם לסברא זו דמשום פריצותא הוא, כמו שאמרו גבי זמון [ברכות מ"ה ע"ב] דנשים מזמנות לעצמן, ועבדים מזמנין לעצמן אבל לא נשים ועבדים משום פריצותא. ולסברא זו מה שאמרו [ברכות כ' ע"ב] אשה מברכת לבעלה, דוקא לבעלה אבל לא לאיניש דעלמא משום פריצותא, שהרי אמרו [שם כ"ד ע"א] קול באשה ערוה, וכמה הרחקות ראויות לעשות בין אשה לאנשים אחרים אפילו בשאילת שלום כל שכן בשאר דברים. אבל בהדלקת נר חנוכה כיון שאין צריך שיהיו שם האנשים בשעת ההדלקה איכא למימר דמדלקי. ואפשר לומר דדוקא בעבדים ונשים אמרינן בזמון דחיישינן לפריצותא וכדאמרינן בעלמא דעבדים פרוצים הם, אבל באנשי אחריני לא אמרינן הכי, והילכך אפילו במגלה מוציאה את האנשים. ומכל מקום ראוי לחוש לכתחלה לדברי הרב בעל ההלכות שאוסר מכח התוספתא והירושלמי. והא דחרש שוטה וקטן לא שוו דינייהו אהדדי, דאילו שוטה וקטן אפילו דיעבד נמי לא. וחרש לכתחלה הוא דלא, אבל דיעבד שפיר, דקיימא לן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא. השלמה ע"כ. וה"ר משה [פ"א ה"ב] נראה דלסברתו כשר לקרות אפילו לכתחלה ונראין דבריו, דבירושלמי [פ"ב ה"ד] אמרינן לית כאן חרש, אשגרת לישן הוא. נראה לפרש הטעם שהרי חרש שדברו חכמים בכל מקום שאינו מדבר ואינו שומע. וזה כיון שקורא את המגלה הרי הוא מדבר. גרסינן בפרק קמא דחגיגה [ג' ע"ב] איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות המקרע את כסותו. ואסיקנא התם אפילו באחת מהן, והוא דעביד דרך שטות. ואי לא עביד דרך שטות אפילו בכולהו נמי לא. ותניא איזהו שוטה זה המאבד כל מה שנותנין לו.
<h2>דף ג.</h2>
[מגילה ד' ע"א] נשים חייבות במקרא מגלה שאף הן היו באותו הנס. ונראה לומר שמוציאות אף האנשים, דיקא נמי דתנן לקמן [י"ט ע"ב] הכל כשרין לקרות המגלה. וכתב ה"ר משה [פ"א ה"א] ועבדים משוחררים. וצריך עיון למה לא יתחייבו אף שאינן משוחררין. ואפשר דלא אמרינן בהו שאף הן היו באותו הנס, להכי לא דמו בחיוב זה לנשים. ותוספתא [פ"ב ה"ד] מסייעא ליה, דגריס התם ועבדים משוחררין. עוד כתב ומחנכין את הקטנים לקרותה.
<h2>דף ד.</h2>
[מגילה ג' ע"א] משפחה ומשפחה למה לי, להביא משפחות כהונה ולויה, שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, וכן ישראל ממעמדן. וכן נמי מבטלין תלמוד תורה לשמוע מקרא מגלה. ולפי סוגית הגמרא משמע דוקא תלמוד תורה דיחידים, כגון של בית ר' שאינן רוב ישראל, אבל תלמוד תורה דרבים כגון של רוב ישראל עדיף מעבודה. ונראה נמי דעדיף אפילו ממקרא מגלה, כדגמרינן מיהושע שענשו המלאך על ביטול תורה. ושמעינן מינה דתלמוד תורה דרבים לא מיקרי אפילו של בית ר' אע"פ שהם רבים, אלא תלמוד תורה דכל ישראל או רובם דומיא דיהושע וישראל. וכן כתב רבינו חננאל. וצ"ע מהרי"ף וההשלמה שהשמיטו. אבל מת מצוה עדיף ממקרא מגלה, היכא דאי אפשר לקיים את שתיהן. וכל שכן מתלמוד תורה, דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה. ודוקא בשב ואל תעשה, ואע"פ שהוא מן התורה ממש, כדמוכח בברכות בפרק מי שמתו [כ' ע"א]. אבל לעבור בלאו שיש בו מעשה, כגון לבישת כלאים ואכילת נבילות וטריפות וכיוצא בזה, אינו דוחה, דכתיב אין עצה ואין תבונה נגד י"י. אבל בכלאים דרבנן ודדמי ליה, כגון שמצא כלאים בבגדו בשוק, בההיא אמרינן גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. ולא פשיט ליה עד דהוי בביתיה. וכבוד תורה דיחיד, כגון הספד של תלמיד חכם וכיוצא בו, עדיף מתלמוד תורה. ונראה נמי דעדיף ממקרא מגלה. מיהו מת מצוה עדיף מכבוד תורה דיחיד, לפי הנראה. וביאור כל זה תימה איך השמיטו הרי"ף וההשלמה.
<h2>דף לג:</h2>
[מגילה ג' ע"ב] וכרך שישב ולבסוף הוקף נדון ככפר, דכתיב ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה, שהוקף ולבסוף ישב, ולא שישב ולבסוף הוקף. והר"מ לא הביאו. ורש"י פירשו לענין בתי ערי חומה. ותימה על הרי"ף למה הביאו. ואפשר דלענין שמחה שאינה נוהגת אלא בזמנה הביאו, דאי הוקף ולבסוף ישב הוא ואין בו עשרה בטלנין, אע"פ שמקדימין ליום הכניסה נוהגין שמחה בי"ד ולא בט"ו, דלעולם כפרים נוהגין שמחה בי"ד. וכן אם י"ד הוא יום הכניסה לא דחינן ליה. אבל אם היו בה עשרה בטלנין בט"ו. וכן אמרינן בכרך שישב ולבסוף הוקף שנוהג שמחה בי"ד ולא בט"ו. ואם יש בו עשרה בטלנין קורין בי"ד. ונדון ככפר לאו דוקא, דהוא הדין כעיר, וחד מינייהו נקט. ויש שכתבו דכרך שהוקף ולבסוף ישב קורין בו ביום הכניסה אם אין בו עשרה בטלנין, דנדון ככפר לענין קדימה ליום הכניסה, [אבל] לענין שמחה נוהג בט"ו שהוא זמנו. וכן אם יום הכניסה יבא בט"ו לא דחינן ליה, ולא מקדים לקרות ליום הכניסה שלפניו, אלא קורין בט"ו. ולא נראה זה. דנדון ככפר משמע בין לענין קדימה בין לענין שמחה. ונראה לי דכל הכרכין שכבש יהושע דנינן להו כהוקף ולבסוף ישב, דליישוב ישראל אזלינן ולא ליישוב הגוים. אבל אותן שבנו בימי יהושע ישראל אחר שכבש הארץ, בהנהו מפלגינן בין הוקף ולבסוף ישב וישב ולבסוף הוקף. וכל זה צריך עיון, אם בני כרך יכולין להקדים ליום הכניסה, שהרי ליכא טעמא דמפני שמספקין, שאין דרך בני כרך לספק מים ומזון תמיד לכרך אחר. והר"מ [פ"א ה"ח] כתב דמקדמי ליום הכניסה. ועוד צריך עיון למה השמיט טעם מפני שמספקין מים ומזון, וגם מהרי"ף. מכל מקום אפשר לומר כי לפעמים בני עיר אחת מספקין לבני עיר אחרת מה שאינו מצוי שם. וכרך שאין בו עשרה בטלנין נדון ככפר ואע"ג דאתו ליה מעלמא, ומקדימין ליום הכניסה. כך כתב הר"מ [שם]. וכתב עוד [שם] כרך שאין בו עשרה בני אדם תקנתו קלקלתו והרי הן כאנשי עיר גדולה ואין קורין אלא בי"ד. וזהו מן הירושלמי [פ"א ה"ד]. והראב"ד תפס עליו ואמר דלעולם עשרה ופחות מעשרה כפר הוא, ודוחה אותו ירושלמי. יש מפרשים דכרך שהוקף ולבסוף ישב שקורין בט"ו כשיש בו עשרה בטלנין, ואם אין בה עשרה בטלנין מקדימין ליום הכניסה, ושמחה נוהגין בט"ו דהוא זמנם, וכך [כתב] הרב ר' שלמה ב"ר אברהם, והביא ראיה לדבריו מסוגיא דשמעת', כדאיתא בחידושי'. וכן אם יום הכניסה הוא ט"ו אמרינן דלא מדחינן, וכי אמרינן נדון ככפר לא אמרינן אלא לענין קדימה. מיהו רש"י פירש נדון ככפר, וקורין בי"ד, וכן כתב ה"ר יהונתן. וכרך שהיה מוקף חומה מימי יהושע אע"פ שאין לו עכשיו קורין בט"ו, דכתיב אשר לו חומה, אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן וגמרינן מהתם. כתב הר"מ [פ"א הי"א] עיר שהיא ספק אם מוקפת מימות יהושע אם לאו קורין בשני ימים י"ד וט"ו ובליליהן, ומברכין על קריאתה לארבעה עשר בלבד, הואיל והוא זמן קריאה לרוב העולם. ונראה לומר לפי הירושלמי דבקריאת ארבעה עשר סגי, דגרסינן התם [פ"א ה"א] הכל יוצאין בה בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה. והאידנא לא קרו אלא בי"ד. ואפשר לומר דסמכינן על הירושלמי בעיירות שהן ספק. ועוד משום דליכא עשרה בטלנין. מיהו שושן אע"ג דלית בה עשרה בטלנין נראה שקוראה בט"ו, הואיל ונעשה בה הנס שהרגו בשונאיהם בי"ג וי"ד ונחו בט"ו.
